הגישה המערכתית או טיפול משפחתי

פוסט זה ברצוני להקדיש לקורס שעברתי בסמסטר זה, פסיכולוגיה של הילד והועבר ע"י ד"ר מסאלחה שאפיק.
הקורס הציג תיאוריות לגבי שלבי התפתחות הילד ושילב תיאוריות מסורתיות יחד עם גישות חדשות שהתפתחו בשנים האחרונות. מעניין היה לשמוע על התיאוריה של פרוייד הנותנת מענה לכל בעיות הנפש והדחפים המיניים הם אלה המניעים את ההתפתחות שלנו.
אך ברצוני להתמקד דווקא בתפיסה המערכתית החדשה שד"ר מסאלחה שאפיק הרבה לדבר עליה בשיעוריו. תפיסה זו שהתחילה לפני 20 שנה ומתייחסת למשפחה כמערכת שכל אחד מחברי המשפחה משפיעה ומושפע והקשרים בין חברי המשפחה משפיעים על התפתחות הילד.
לפי תפיסה זו הילד הוא חלק מהמערכת המשפחתית "ולא ניתן להפריד אף אחד מחברי המשפחה. לילד יש בעיה הכוונה למשפחה יש בעיה". על פי "ד"ר מסאלחה שאפיק.
ולכן הטיפול יהיה מערכתי בכל המשפחה ולא רק בילד.
על פי גישה זו המשפחה היא גוף אחד ובעיה אצל אחד מחברי הקבוצה משפיעה על כל מערכות הגוף ולכן הבעיה היא לא בהכרח אצל הילד ו"הבעיה שלו" היא בעצם אות מצוקה שהילד שולח לבעיה גדולה יותר הקיימת במשפחה כגון: יחסים לא טובים בין חבריה, חוסר תקשורת ועוד.
כמורה בבית ספר יסודי לא אחת אני נתקלת בילדים עם בעיות רגשיות, ילדים אלימים מילולית או חמור מזה פיזית וכמעט תמיד וברוב המקרים ניתן לראות כי הבעיה לא קשורה או נוצרה בבית הספר אלה הובאה מהבית וכאשר מתחילים לשאול שאלות במיוחד בישיבות הפדגוגיות מתחילים להבין שההתפרצויות החלו מתוך משבר שקרה בבית או ממצב שבו אחד מחברי המשפחה לא נמצא או לא מתפקד. הילדים בעצם מאותתים לנו שיש בעיה והיום אני כמורה מבינה את החשיבות שיש בשיחה עם הילד ועל שיתוף ההורים במצבו של הילד ולהביא לידיעתם לא את העובדה שהילד מפריעה אלא במילה אחרת הילד במצוקה. בשגרת היום יום, קשה לנו להתייחס בסלחנות לבעיות משמעת אך מוטלת אלינו האחריות כבוגרים להתריע על המצוקות של הילד. במיוחד בעידן שלנו, כאשר החיים מאד מתוחים ולחוצים, שני ההורים עובדים ומפרנסים ולא תמיד יש זמן להקדיש לילדים והמחיר הוא בחוסר תקשורת דווקא תפיסה זו והטיפול בשיטה זו יכול ללכד את חברי המשפחה.
הסבר נוסף על שיטת הטיפול ודרכי הטיפול ניתן למצוא באתר "על הספה"