התקשוב כמנוף לחדשנות חינוכית

בעקבות קריאת המחקר בנושא: חדשנות חינוכית בבתי ספר משולבי מחשב מאת: דוד מיודוסר, רפי נחמיאס, אלונה פורקוש-ברוך, דורית טובין, בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה היבטים בינלאומיים". עלה בי המחשבה לגבי שינוי פדגוגי. המדבר על פיתוח תוצרים דיגיטליים והשימוש בהם ללמידה ולצורכי הערכה חילופית. המשכתי לקרוא בנושא ונתקלתי בתוכנית התקשוב של ישראל שלב ד', המדבר על התקשוב כמנוף לחדשנות חינוכית. למעשה התוכנית אמורה להוציא את התיאוריה אל הפועל ולדעתי זהו השלב החשוב והמשמעותי ביותר, יש כאן קפיצת מדרגה בהבנת למידה מתוקשבת.
שלב זה מדבר על התלמיד במרכז, חומר הלימוד מוצג בצורה מושכת ומעניינת, תפקיד המורה להנחות את התלמיד בלמידה העצמית שלו, התוכנית מותאמת לתלמיד ולקצב שלו.
יש בקרה כל הזמן על תהליך התקדמותו של התלמיד וזו מבחינתי התפתחות משמעותית וחשובה התלמיד יכול לבדוק את עצמו בכל שלב והמורה לא תלוי במבחן אחד או שניים ולחכות מספר חודשים כדי לבדוק את התקדמותו או אי התקדמותו של התלמיד. אין ציון אחד שקובע, אלא רצף מתמשך של עבודה והערכה. יש כאן שינוי בתפישת תהליך הלמידה, ערכתו ומדידתו. הערכת התלמיד לא ע"י מבחן אחד לכל הכיתה, אלא נדרשת הערכה חילופית ושונה מזו הקיימת עכשיו והטכנולוגיה מאפשרת זאת גם להתאים את חומר הלימוד וגם לתת משימות מאתגרות ומטלות המשמעותיות לתלמיד. דבר זה גורר לחפש דרכי הערכה חילופיות שהן הטכנולוגיה מאפשרת זאת והן סוג המטלה דורשת זאת.

לכתיבת פוסט קראתי ונעזרתי ב:

http://telem-pub.openu.ac.il/users/chais/2007/morning_2/M2_13.pdf

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Scitech/TchumMachshevim/GafYsumeyMachshev/TochnitHatikshovSkira.htm