בעיקבות חומרי למידה פתוחים

השבוע למדנו על חומרי למידה פתוחים.
והאפשרויות שפתוחות לפני הלומד, היכול להגיע לכל נושא שמעניין אותו בכל זמן נתון.
למקורות מדעיים, אקדמיים המועברים בצורות שונות: כטקסט, הרצאה ואודיו. הלומד יכול לקרוא או לשוחח עם מומחה.
דבר זה מוביל אותי למספר שאלות כגון:
· אך אני משלבת זאת בתוך כיתת הלימוד והופכת את הפתיחות הזו ליתרון בלמידה?
· אך אני גורמת לתלמיד להתמצא בתוך אוקיינוס המידע המציף אותו?
· אך אני הופכת את הלמידה, לבעלת משמעות עבורו?
בפוסט הקודם בנושא שיטות הוראה חילופיות, נתתי מספר רעיונות לעבודה וליישום התקשוב, מה קורה לאחר שלב החיפוש? וכיצד להמשיך את השיתופיות והפתיחות. לפי הבנתי השיתופיות היא למעשה השקפת עולם חדשה שיש ליישם בהוראה, בניגוד להשקפה המסורתית- למידה פרונטאלית, מורה המרצה את החומר לכיתה. חשוב לדעתי להעביר את המסר לתלמידים וליישם אותו גם מול מורים אחרים. לדעתי ההבנה שנוצרת לתלמיד בעקבות הידיעה כי מותר וניתן להשתמש ולשתף בידע תוביל אותו לתובנות להתנסויות חדשות ומעשירות. השנה אני בשנת שבתון ולכן קשה לי לבדוק את הדברים וליישם אותם, אך ברור לי כי הגישה שלי ללמידה השתנתה וגם החשיבה השתנתה.

על מנת להבהיר טוב יותר ברצוני לצטט את עידן הרטוגזון מתוך מאמרו בהארץ על תהליכי ההתפתחות של המידע וכיצד אנו תופסים אותו: " הפולקסונומיה, שיטת המיון החדשה שהתפתחה בשנות האלפיים באתרים כמו פליקר ויוטיוב, אירגנה מחדש את הידע האנושי בצורה גמישה יותר ושוויונית יותר. כל גולש יכול להוסיף תג, ותגים שונים לאותו פריט מידע השלימו זה את זה. תצורת הידע התחלפה מהצורה הטקסונומית של עץ היררכי לצורה הפולקסונומית של שורש ריזומטי שבו פריטים רבים ושונים יכולים להיות מקושרים זה לזה על ידי תגים משותפים".

הנה הקישור למאמר המלא: http://www.haaretz.com/captain/spages/1133599.html