I did it my way

זהו, כאן הגיעו לסיומם לימודי התואר השני שלי בתקשוב ולמידה.
זהו פוסט אחרון המסכם תקופת למידה ושינוי בחשיבה שעברתי במהלך השנה וחצי האחרונות.
היו לי לא מעט ספקות והתלבטויות, לגבי הדרך. אך היום במבט לאחור אני לא מצטערת על ההחלטה שעשיתי, הלימודים העשירו אותי ונתנו לי כלים להתמודד מול ההתפתחויות שמערכת החינוך עוברת ותמשיך לעבור. אני מרגישה היום הרבה יותר בטחון בעבודתי וגם הרבה יותר סיפוק אישי (להביא לשטח כלים חדשים ושיטות הוראה חדשות).
תהליך הלמידה עבורי היה תובעני ומאתגר כאחד, אך למרות כל זאת כפי שבחרתי להציג בסרטון הבא את אחד הזמרים האהובים עלי רובי ווילאמס, ששר "עשיתי זאת בדרך שלי". כן עשיתי זאת בדרך שלי, הן בבחירת האנשים שהתחברתי וליוו אותי במהלך לימודי (מיכל סיון וחנה גוטמן), דרך סגנונות הלמידה המתאימים לי- למידה שיתופית ועד הכתיבה האישית, ובחירת הנושאים בבלוג זה ועל כך אני גאה מאד.
I did it my way" מסמל את המסקנות שמערכת החינוך צריכה להגיעה אליהם על פי פרופ' דוד חן, לראות את התלמיד הבודד  "הפרט האינדיבידואלי, לא קבוצה, לא כיתה, לא בית הספר". לתת מענה לשונות הקיימת בין התלמידים, לתת להם להתפתח וללמוד בדרך המתאימה להם וכך הלמידה תהיה הכי אפקטיבית.
בפוסט זה אנסה לתאר את התהליך שעברתי, מתחילת הכתיבה בבלוג ועד סופו.
תחילת תהליך הכתיבה היה קשה, הקושי התבטא בבחירת הנושאים ובתהליכי כתיבה שעצרו וחסמו את התוכן.
אך ככל שעבר הזמן נוכחתי לראות שדרך הכתיבה עוזרת לי לסדר את המחשבות ומביאה אותי לידי תובנות חדשות ולמידה עצמית שיש בה רצף והיגיון.
כתיבה על הנושאים השונים, גרמה לי ללמידה משמעותית ואינטראקציה עם החומר. אחד המרכיבים החשובים בעיני שהתנסיתי היא הכתיבה הביקורתית.
דבר נוסף שהעצים את תהליך הלמידה הוא האפשרות של כתיבה מתמשכת ופיתוח רעיונות. הבלוג אפשר לי לחזור להעמיק את רעיונותיי ואף לפתח אותם לכיוונים שונים.
לקראת הסמסטר האחרון הכתיבה זרמה ביתר קלות ובשלב זה נוכחתי שאני מעוניינת לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה וליישם חלק מהטכנולוגיה שלמדתי בעבודה עם התלמידים שלי ולכן רוב הרשומות בשלב זה עוסקות בהתנסויות ובדוגמאות מהשטח – דבר זה הוסיף פן נוסף לתהליך הכתיבה.
הרשומות האחרונות הרגשתי שהמחשבות זורמות והכתיבה קולחת למדתי לחשוב באמצעות הכתיבה.
התגובות בבלוג, הוסיפו מאד לרמת המוטיבציה ולרצון לעניין את העוקבים אחרי בבלוג זה. דבר שהוביל אותי לחשוב כל הזמן אך אני מחדשת ומוסיפה לרמת העניין וכתוצאה מכך אמצתי בחום את השימוש בהיפר קישוריות, והסיבה לכך: להראות לקורא את רשת הסתעפויות החשיבה שהיו לי בזמן הכתיבה, להמחיש את הרעיונות שמתוכם יצאתי ולהוביל את הקורא למחוזות נוספים שאולי יוכלו לעניין אותו.
זהו צריך להיפרד ולכן ברצוני להודות לכל מי שליווה אותי בתהליך הכתיבה אם בצורה גלויה ואם בצורה סמויה.
למרצים השונים שהיוו חומר גלם, לחלק ניכר מהרשומות בבלוג זה.
לעמיתי ללימודים שקראו, עקבו והגיבו: דורית דרוקר וורד ויטקובסקי, חנה גוטמן, גילה שוימר. תודה מיוחדת למיכל סיון עמיתה וחברה שליוותה אותי לאורך כל תהליך כתיבת בלוג זה ותרמה לחלק מהתובנות.
תודה לד"ר גילה קורץ על המשובים, המשובים נתנו לי הרבה כוח להמשיך ולכתוב.
מקווה להמשיך בעתיד לעדכן בלוג זה בתובנות שאתנסה במהלך הדרך בהובלת תהליך התקשוב.