I did it my way

זהו, כאן הגיעו לסיומם לימודי התואר השני שלי בתקשוב ולמידה.
זהו פוסט אחרון המסכם תקופת למידה ושינוי בחשיבה שעברתי במהלך השנה וחצי האחרונות.
היו לי לא מעט ספקות והתלבטויות, לגבי הדרך. אך היום במבט לאחור אני לא מצטערת על ההחלטה שעשיתי, הלימודים העשירו אותי ונתנו לי כלים להתמודד מול ההתפתחויות שמערכת החינוך עוברת ותמשיך לעבור. אני מרגישה היום הרבה יותר בטחון בעבודתי וגם הרבה יותר סיפוק אישי (להביא לשטח כלים חדשים ושיטות הוראה חדשות).
תהליך הלמידה עבורי היה תובעני ומאתגר כאחד, אך למרות כל זאת כפי שבחרתי להציג בסרטון הבא את אחד הזמרים האהובים עלי רובי ווילאמס, ששר "עשיתי זאת בדרך שלי". כן עשיתי זאת בדרך שלי, הן בבחירת האנשים שהתחברתי וליוו אותי במהלך לימודי (מיכל סיון וחנה גוטמן), דרך סגנונות הלמידה המתאימים לי- למידה שיתופית ועד הכתיבה האישית, ובחירת הנושאים בבלוג זה ועל כך אני גאה מאד.
I did it my way" מסמל את המסקנות שמערכת החינוך צריכה להגיעה אליהם על פי פרופ' דוד חן, לראות את התלמיד הבודד  "הפרט האינדיבידואלי, לא קבוצה, לא כיתה, לא בית הספר". לתת מענה לשונות הקיימת בין התלמידים, לתת להם להתפתח וללמוד בדרך המתאימה להם וכך הלמידה תהיה הכי אפקטיבית.
בפוסט זה אנסה לתאר את התהליך שעברתי, מתחילת הכתיבה בבלוג ועד סופו.
תחילת תהליך הכתיבה היה קשה, הקושי התבטא בבחירת הנושאים ובתהליכי כתיבה שעצרו וחסמו את התוכן.
אך ככל שעבר הזמן נוכחתי לראות שדרך הכתיבה עוזרת לי לסדר את המחשבות ומביאה אותי לידי תובנות חדשות ולמידה עצמית שיש בה רצף והיגיון.
כתיבה על הנושאים השונים, גרמה לי ללמידה משמעותית ואינטראקציה עם החומר. אחד המרכיבים החשובים בעיני שהתנסיתי היא הכתיבה הביקורתית.
דבר נוסף שהעצים את תהליך הלמידה הוא האפשרות של כתיבה מתמשכת ופיתוח רעיונות. הבלוג אפשר לי לחזור להעמיק את רעיונותיי ואף לפתח אותם לכיוונים שונים.
לקראת הסמסטר האחרון הכתיבה זרמה ביתר קלות ובשלב זה נוכחתי שאני מעוניינת לשלב בין התיאוריה לפרקטיקה וליישם חלק מהטכנולוגיה שלמדתי בעבודה עם התלמידים שלי ולכן רוב הרשומות בשלב זה עוסקות בהתנסויות ובדוגמאות מהשטח – דבר זה הוסיף פן נוסף לתהליך הכתיבה.
הרשומות האחרונות הרגשתי שהמחשבות זורמות והכתיבה קולחת למדתי לחשוב באמצעות הכתיבה.
התגובות בבלוג, הוסיפו מאד לרמת המוטיבציה ולרצון לעניין את העוקבים אחרי בבלוג זה. דבר שהוביל אותי לחשוב כל הזמן אך אני מחדשת ומוסיפה לרמת העניין וכתוצאה מכך אמצתי בחום את השימוש בהיפר קישוריות, והסיבה לכך: להראות לקורא את רשת הסתעפויות החשיבה שהיו לי בזמן הכתיבה, להמחיש את הרעיונות שמתוכם יצאתי ולהוביל את הקורא למחוזות נוספים שאולי יוכלו לעניין אותו.
זהו צריך להיפרד ולכן ברצוני להודות לכל מי שליווה אותי בתהליך הכתיבה אם בצורה גלויה ואם בצורה סמויה.
למרצים השונים שהיוו חומר גלם, לחלק ניכר מהרשומות בבלוג זה.
לעמיתי ללימודים שקראו, עקבו והגיבו: דורית דרוקר וורד ויטקובסקי, חנה גוטמן, גילה שוימר. תודה מיוחדת למיכל סיון עמיתה וחברה שליוותה אותי לאורך כל תהליך כתיבת בלוג זה ותרמה לחלק מהתובנות.
תודה לד"ר גילה קורץ על המשובים, המשובים נתנו לי הרבה כוח להמשיך ולכתוב.
מקווה להמשיך בעתיד לעדכן בלוג זה בתובנות שאתנסה במהלך הדרך בהובלת תהליך התקשוב.

חוכמת ההמונים

לאחרונה נתקלתי במושג "חוכמת ההמונים". חוכמת ההמונים היא חלק מהווב 2, היא טומנת בחיקה המון כוח וידע.
"שבתנאים נכונים, קבוצות מקריות של אנשים הן אינטליגנטיות יותר בקבלת החלטות ופתרון בעיות, מהפרטים הבודדים המרכיבים אותה, כולל המומחה הגדול ביותר שנכלל בה" (אלעד, 2007 ; סורוביציקי, 2006).
התנאים לקיומה של חוכמת ההמונים:
"על פי James Surowiecki התנאים להיתכנותה של קבוצה שכזו הנם:
גיוון - להחלטות קולקטיביות יש סיכוי גבוה להיות טובות כאשר הקבוצה שומרת על שונות האנשים המרכיבים אותה. מדוע? מכיוון שהשונות מונעת מהקבוצה לקבל החלטות שמסתמכות על השפעה, סמכות, או נאמנות קבוצתית וגורמת לקבוצה להסתמך על עובדות. הטרוגניות זו של חברי הקבוצה, יכולה למנוע את ה"חכמה" שהייתה נוצרת אילו הקבוצה הייתה מורכבת מ"פשוטי העם" בלבד.
עצמאות - להחלטות קולקטיביות יש סיכוי גבוה להיות טובות כשהן נעשות על ידיי אנשים בעלי דעות מגוונות, אשר מגיעים למסקנות בלתי תלויות ומסתמכים בעיקר על הידע שלהם.
ביזור - לקבלת החלטות ופתרון בעיות באופן מבוזר יש שתי השלכות חשובות: ביזור מטפח התמחות ואח"כ מוזן ממנה, התמחות מאפשרת לאנשים להיות יצרנים ויעילים, תוך כדי שהיא מרחיבה את היקף הדעות בתוך המערכת.
תיאום - להחלטות קולקטיביות יש סיכוי להיות טובות כאשר צורת קבלת ההחלטות מוסכמת בנורמות חברתיות המווסתות התנהגות.
על פניו, נראה שבסביבה ובתנאים הנכונים, ניתן ערך רב מחכמת ההמונים. אך האם ניתן לרתום אותה לטובת הכלל?" (לקוח מתוך ויקי)
דוגמאות לחוכמת ההמונים הם: הווב2 - המבוסס רובו ככולו על שיתופיות ובניית הידע ע"י ההמון (יוטיוב).
הוויקי- כתיבת ערך ע"י קבוצה- "קצב התרבות המידע בויקיפדיה מדהים; כמעט כל אירוע או אדם ששמו עולה לכותרות זוכה לערך בויקיפדיה. מדי יום נוספים לויקיפדיה כ-700 ערכים חדשים והיא נערכת מחדש מאות פעמים בשעה. הכמות של האנשים המשתתפים ביצירתה של אנציקלופדיה מקוונת זו יצרה מקור מידע מתקדם יותר מכפי שקבוצת מומחים תוכל אי פעם ליצור; טעויות זוכות לתיקון מהיר, שלד בסיסי הופך במהרה לגוף ידע." (לקוח מתוך: ויקי)
הגוגל: מקפיץ את האתרים שזוכים לדירוג הכי גבוה.
תוכנות הקוד הפתוח- כל אחד יכול להיכנס לערוך ולשפר תוכנה לדוגמה: לינוקס מערכת הפעלה חופשית, המתחרה מול מייקרוסופט שבתשלום.
רעיון זה של חוכמת ההמונים נראה לי חשוב ונכון ליישום בקרב התלמידים, לעורר בקרבם את יכולת השיתופיות והנתינה אלטרואיסטית ולעודד אותה. להביא למודעות של התלמידים תופעה זו. על מנת לפתח, לומד עצמאי, בעל בטחון ויכולת נתינה ולהכין אותו להיות אזרח התורם בחברה המתפתחת.
הסיבות לתופעה זו כפי שהם מופיעות בספרות:
1. מחויבות לרעיון או אידיאולוגיה – כאמור השיתופיות והפתיחות באינטרנט מקושרות לדמוקרטיה ולחופש.
2. אהבה למקצוע – העיסוק בתחום גורם לאדם תחושה של מימוש עצמי וסיפוק עצמי.
3. אלטרואיזם – התנהגות המעדיפה את טובת הזולת.
4. מעבר מחברת סחר חליפין לחברת מתנות – האידיאולוגיה של עולם ההאקרים, חברה בה אתה נמדד לפי מה שאתה נותן ולא ע"י שליטה בנכסים (מוחשיים או נכסי ידע).
5. תחרות יוקרה בין התורמים – אלה תמריצים הדומים לתמריצים הקיימים בעולם האקדמי.
(לקוח מתוך: ויקי )
כדי לקדם רעיון זה לדעתי יש לחשוף את התלמיד לכוח של הקבוצה: הקבוצה יכולה לתרום לידע שלהתלמיד, לתרום ליצירת ידע משותף (ע"י החיקוי בנדורה), לתרום ליצירת סיפוק אצל התלמידים באמצעות יצירת עבודה שיתופית.
הפלטפורמה ליישום רעיון זה יכול להיות בויקי.
 כל תלמיד מקבל תפקיד, שלו הוא אחרי בתהליך הכתיבה (על מנת ליצור אחריות אצל הלומדים).
לדוגמה-  תלמיד אחד אוסף חומרים באינטרנט, תלמיד אחר ממיין חומרים אלה על פי רמת הרלוונטיות שלהם ומסמן אותם. תלמיד נוסף מעריך את הידע שנצבר, וביחד כקבוצה הם עורכים את המסמך המשותף ומוסיפים ידע חדש שרכשו במהלך התהליך. הרעיון של נתינת התפקידים ללומדים, לקוח מתוך: המאסטרו מת, תחי התזמורת! - קווים לדמותה של המהפכה השקטה של אלון הסגל.

התפתחות הידע האישי (הידע האונטוגנטי) והשפעתו על החינוך

במסגרת הקורס החינוך במאה העשרים ואחת, למדנו כי השונות בכיתה מושתת על בסיס גנטי. לדוגמה התכונות המולדות: יכולת שפתית, תקשורת חברתית, התנהגות מינית, יכולת חשיבה רציונאלית, אנטילגנציות, מבנה אישיותי, פתולוגיה.
קיימת גם שונות בין אישית: פולימורפיזם על בסיס גנטי.
החינוך למעשה שייך לסביבה המהווה בין 50%- 20%. מצד אחד יש לחינוך מקום נרחב לפתח את היכולות של התלמיד, אך מצד שני עליי להכיר במגבלות שלי כמורה.
אך אני יכולה להשפיע על הידע של הלומד? ולפתח את יכולתיו ולשפר אותן? בכיתה של 35 תלמידים כאשר כל אחד נמצא בסקלה אחרת של התפלגות האינטליגנציה. כפי שניתן לראות כי התפלגות האינטליגנציה באוכלוסיה (או השונות) יש צורת פעמון.

כיום יש מספר מודלים של הידע האונטוגנטי, אחד המודלים המובילים שברצוני לדבר עליו הוא תורת האינפורמציה. "עפ"י תורת האינפורמציה הידע האנושי מורכב מחלקיקים קטנים, שהקטן שבהם (יחידת האינפורמציה) מוגדר ע"י כמות הידע הנדרשת להבחין בין 2 מצבים (1,0, א, שחור/ לבן,+, -) יחידה כזו קרויה "ביט", ה"ביטים" נעים, כמו חלקיקי גז, בחלל."

"על הידע חל החוק השני של התרמודינמיקה: יותר "סדר" – פחות ידע, תוהו ובוהו – מקסימום ידע, התנהגות חלקיקי הידע ניתנת לתיאור כמויות סטטיסטי, הסתברותי."
הסיבה שאני כותבת על מודל זה היא בגלל המסקנות שיש לתורה זו על החינוך: הידע הוא מרחבי ולא ליניארי, הידע הוא דינמי ולא סטטי, הידע הוא אין סופי ולא סופי. הקטעים לקוחים מתוך הקורס החינוך במאה ה-21 של פרופ' דוד חן ודר' יפה בן עמי, ראה ניספח במאמרים שיעור 8 התפתחות הידע האישי.
כל המרכיבים האלה מתאימים ללמידה מתוקשבת, המאפשרת:

• למידה מרחבית כפי שתיארתי בפוסט "כתיבת ערך לויקי". התלמיד באמצעות האינטרנט יכול לקרוא טקסט וממנו לצאת לכיווני למידה אפשריים לדוגמה ההיפר טקסט, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בטקס זה. דוגמה נוספת יחידת לימוד באינטרנט לא מחייבת את הלומד לעבור על כל שלבי היחידה ומאפשרת ללומד לבחור באיזה חלק להתמקד כל פעם, דוגמאות לכך ניתן לראות בפוסט הקודם "אתרים לימודיים" המציג, מגוון רחב של אתרים לימודיים הפועלים בשיטה של למידה מרחבית ולא לינארית.
• למידה דינמית, באינטרנט הידע הוא דינמי, זורם, מתפתח ומתעדכן כל הזמן, בניגוד לספרי הלימוד שבו הידע סטטי. סביבה דינמית היא סביבה שיש בה גירויים ויזואליים (תמונות, סרטונים), גירויים קוליים, היא מחייבת שיתופיות בין הלומדים, בעיקר בעידן הווב 2. הלומד פעיל בסביבת הלמידה שלו ובונה את הידע. הלומד מפיק ידע יוצר ידע חדש, עושה אינטגרציה עם ידע קיים. משתף בידע שלו ואף יוצר עבודה שיתופית. דוגמאות לכך ניתן לראות בפוסטים שכתבתי: "גוגל דוקס בתהליך הלמידה", "כיתות ו' כותבים בלוגים", "כתיבת ערך בויקי", "ציוצים בלמידה".
• למידה אין סופית, כמות הידע הנמצא באינטרנט הוא עצום ולא ניתן לעצירה, הוא מתעדכן כל הזמן הוא מתווסף ונוצר כל הזמן. במיוחד בעידן האינטרנט המאפשר גישה למקורת מידע רבים כגון אתרי אוניברסיטאות כפי שכתבתי בפוסט "בעקבות חומרי למידה פתוחים", הוא נוצר ומתפתח ולא ניתן לעצור אותו.

למעשה מודל זה מתחבר מאד ללמידה כיום וניתן להשליך ממנו על מערכת החינוך שמחויבת לשנות את דרכי ומטרות הלמידה על מנת ליצור בוגרים בעלי אוריינות מתוקשבת.

אתרים לימודיים

בקורס הערכת טכנולוגיות, ניתחנו והערכנו אתרים לימודיים כגון: בריינפופ, אופק, גלים, הכיתה האינטראקטיבית, על הגובה, האופק מתרחב, שטף קריאה ועוד...
אתרים אלה הם דוגמה טובה לאתרים מתוקשבים מוצלחים. אתר מוצלח לדעתי הינו אתר שמאפשר ללומד בקלות ובנוחות לעבוד בו, מזמן למידה בסגנונות למידה שונים, מאפשר בדיקה ומשוב מיידים ונותן מענה לשונות הקיימת בין התלמידים (הרמות השונות).
דוגמה לאתרים שיש בהם את המרכיבים שציינתי וכיצד הם באים לידי ביטוי בהם: באופק ובגלים יש מרחב אישי, שבו הלומד עובד על המשימות, בקצב האישי שלו ובזמנו הפנוי (ולא במסגרת בית הספר), בחלק מהמשימות מקבל משוב מיידי לעבודתו ובחלק אחר העבודה נשלחת לבדיקה למורה.
דוגמה נוספת גלים, משימות באנגלית: התלמיד עובד על משימה המורכבת ממספר שלבים. השלבים מסודרים מהקל אל המורכב יותר, כאשר בסוף יש מבדק מסכם עם ציון הבודק את הידע שהתלמיד צבר במהלך המשימה, כמו כן התלמיד יכול לחזור על המבדק ולשפר את הציון. לי כמורה לאנגלית הדבר עוזר מאד ומאפשר מעקב, אחר עבודתו של התלמיד. אני יכולה להגיב לתלמידים, לראות באיזה שלב כל אחד נמצא ולעקוב אחרי התקדמותם.
לעבודה באתרים אלה יש יתרונות על פני למידה רגילה, בזכות היכולת לספק מענה לשונות בין התלמידים, מסייעת לתלמיד בתהליך הלמידה, מאפשרת למידה סיכרונית ואסיכרונית ומהווה אתגר לתלמידים.
אני בעבודתי משתמשת הרבה בעבודה בגלים, כי האתר מזמן מענה לכל הרמות שיש לי בכיתה מהבלתי מיומנים עד לתלמידים השולטים היטב בשפה האנגלית.
מתוך ההתנסות שלי, התלמידים נהנים לשבת ולעבוד, הלמידה מאפשרת התקדמות אישית ולגיטימציה לטעויות מבלי להיחשף. הלמידה באמצעות האתר מצרפת סגנונות למידה, התלמיד יכול לשמוע את הטקסט, לקרוא ולראות. התלמידים אוהבים להכין את המשימות בבית בזמנם הפנוי ולקבל משוב מיידי לעבודתם. כמו כן הם גם מצפים לקבל את המשוב שלי ולכן עוקבים אחרי עבודתם.
התוכן שיש באתר מחובר לתוכנית הלימודים, מוסיף ומעשיר את הלומד מעבר לתוכנית הלימודים, כך שמבחינתי התלמיד מקבל מעבר ללמידה המתבצעת בכיתה.
לסיכום: כפי שציינתי בפוסטים הקודמים, אותי מעניין בשלב הזה לתאר אך הלמידה המתוקשבת נעשית הלכה למעשה בכיתה. לדעתי אתרים אלה תורמים ומעשירים את תהליך הלמידה, מאפשרים למידה חוויתית ואני באופן אישי בעד לחשוף את התלמידים ואת ילדי הפרטיים לאתרים אלה. המידע הנמצא שם מותאם ללומד הצעיר ועלינו המורים לאפשר ולתמוך בלמידה זו, למרות שהיא לוקחת זמן ובדיקה בבית.
בהזדמנות זו ברצוני להתייחס לתגובות הרבות שקיבלתי על עבודתי בכיתה ובשילוב המחשב בלמידה. נהניתי מאד לקרוא את התגובות ועל האהדה כלפי שילוב המחשב בהוראה, אך כיום כמורה במערכת החינוך אני לא רואה למידה זו כפורצת דרך ולא שואלת אם עבודה זו לוקחת זמן על חשבוני. ברור לי כיום כי אין אפשרות אחרת התלמידים כבר שם ועליי כמורה לשלב למידה זו כדי להיות רלוונטית הן עבורם והן עבורי כי אין דרך אחרת.

כתיבת ערך בויקי

לאחרונה מעניין אותי לבדוק וליישם את סוגי הטכנולוגיה ושיטות העבודה המתוקשבות שאני מתנסה בהן באופן אישי, על התלמידים שלי.
בעקבות מטלת כתיבת מושג בויקי, בקורס שיטות וכלי חיפוש מתקדמים. עלו בי מספר תובנות ומחשבות על הערך והתרומה של ויקי בתהליך הלימודי. בעבר כבר התייחסתי לתרומה של ויקי ללמידה שיתופית, אך הפעם ארצה להתייחס לעריכת מושג ללא שיתופיות. הפעם ברצוני להתייחס לתפקיד של היפר קישוריות בתוך מסמך ויקי.
המטלה בויקי הייתה כתיבת מושג, ולקשר מושגים המופיעים בו למושגים שכתבו סטודנטים אחרים. רעיון זה לדעתי, תורם לתהליך הלמידה מכוון שהלומד מקשר את המושג שלו, עם מושגים של לומדים אחרים, הדבר דומה לתהליך של עיבוד מידע בזיכרון, הלומד מקשר חומר לימוד חדש בעזרת אסוציאציות למושגים שהוא מכיר וזה מאפשר לו לזכור דברים חדשים.
ערך השיתוף פה מקבל משמעות חדשה, התלמיד עובד לעצמו, אוסף מידע, מסכם, יוצר אנליזה וסינתזה של החומר, מעריך את החומר הכתוב ובסוף מתחבר לתלמיד אחר במושגים ובכך מתפתחת יכולת חשיבה מסועפת. הקישור בין המושגים השונים מכריח את הלומד לחשוב בצורה מרחבית ולא לינארית ומכריח את הלומד להבנות ידע מתוך כמויות גדולות של מידע, בצורה לא מסודרת.
בעזרת ההיפר קישור, הלומד יכול ליצור בעצמו קשרים וצמתים הדומים לצורת החשיבה- אסוציאטיבית.
"מושגים אינם מיוצגים במערכת הזיכרון בנפרד אלא באשכולות של מושגים הקשורים זה לזה" לקוח מתוך: "עקרונות בעיצוב ובניתוח של סביבות למידה ממוחשבות", כרך 1 "/יורם עשת ורונן המר. הידע שנשמר לטווח הארוך (הסמנטי), הוא ידע שהוצפן היטב ע"י קישור לידע הקיים בזיכרון. בעצם כאשר התלמיד מוסיף היפר קישוריות ומתחבר למושגים של לומדים אחרים הדבר דומה לאופן ייצוג של ידע בזיכרון על פי ג'נסון (Jonassen,1986), הלומד בוחר עצמאית למי מהמושגים להתחבר, הבחירה היא חופשית ועל פי פרשנות אישית.

כיתות ו' כותבים בלוגים המשך

פוסט זה ממשיך את סידרת הפוסטים המתעדים את עבודתי עם תלמידי כיתות ו' בנושא בלוג למידה.
כפי שציינתי קודם התלמידים פתחו בלוגים והתחילו לכתוב. תחילה לחלק מהתלמידים היה קושי במציאת נושא לכתיבה, אך כעבור זמן ומתוך הסתכלות בבלוגים של אחרים ואפילו בבלוג שלי הבינו שניתן להמשיך ולפתח נושא לאורך זמן. ע"פ ויגוצקי (1978) "מימוש פוטנציאל ההתפתחות אצל התלמיד מותנה בהתנסות באינטראקציה חברתית עם אדם מיומן ממנו, מבוגר או חבר. התלמידים הסבירו על תהליך הכתיבה שלהם ובכך שימשו דוגמה לתלמידים שיתקשו בכתיבה.
ראיתי כיצד לאט, לאט התלמידים מתחברים לבלוג שלהם אם זה בדרך הכתיבה שנעשתה אישית, חיפוש רקעים וגאד'טים.
נוצרה התלהבות וחיפוש בלתי פוסק אחרי תמונות וסרטונים כדי להמחיש את אשר כתבו.  אילנה לדוגמה, כותבת בבלוג שלה על נושא שלמדו בכיתה "הערך אחריות והתמדה", אילנה כותבת על המחשבות, הגיגים ותובנות שיש לה בנושא http://ilanaula.blogspot.com/2010/12/blog-post.html.
תלמידה אחרת הציגה כתבה וצרפה אליה פרשנות אישית http://avivg2510.blogspot.com/2010/10/blog-post_29.html.
לדעתי נוצר תהליך כתיבה מעניין, התלמידים נהנים לכתוב ולחפש חומר לכתיבה. התלמידים מופתעים מהעובדה שרוצים לשמוע את דעתם האישית, דבר שלא מובן כלל ודבר זה יוצר פרץ של כתיבה שאולי בדרך אחרת לא הייתה נוצרת.
יחד עם זאת נוצרו קשיים שגם עליהם הייתי רוצה לכתוב, שמתי לב שבזמן חיפוש אחר נושא או סרטון התלמידים שוכחים מהמטרה- כתיבת פוסט, ובמקום זה משוטטים באינטרנט (מוסחים בקלות).
התלמידים כותבים את הפוסטים ישירות לתוך הבלוג, ללא בדיקה של שגיאות כתיב ושגיאות תחביר.
מחסור במשוב, המחנכות לא מספיק מגיבות, התלמידים מחפשים כל הזמן משוב ותגובה לכתיבה שלהם.
בעקבות כך הגעתי למספר מסקנות: לבקש מהתלמידים להיות ממוקדים לנושא הכתיבה ואפילו בשלבים הראשונים לחייב אותם לכתוב ולהביעה את דעתם על נושאים שנבחרו על ידי לדוגמה בפוסט זה התלמידה כתבה על ויקי http://lidilidilidi.blogspot.com/2010/12/blog-post_31.html. במקרה זה נתתי לתלמידים הוראות ברורות, לבחור טכנולוגיה או אתר מתוך האינטרנט ולכתוב עליו.
לגבי השגיאות לכתוב תחילה בוורד ואח"כ להעביר לבלוג ודבר אחרון והחשוב ביותר בעיני "המשוב" לבקש מהתלמידים להגיב האחד לשני ולהביעה את דעתם על כתיבת חבריהם ולערב את המחנכות בתהליך הכתיבה וגם מצידי להיות יותר פעילה ומעורבת.
דוגמה לבלוגים נוספים: הבלוג של איתי http://itaibom.blogspot.com/, הבלוג של דוד http://davidliso.blogspot.com/
הבלוג של לי http://leedabush.blogspot.com/

מסקינר עד ויגוטסקי

בחרתי לכתוב פוסט זה בעקבות בוחן בקורס אסטרטגיות למידה מתקדמות שעסק בתיאוריות למידה, מסקינר – תיאורית ההתניה האופרנטית המדברת על רחישת התנהגות רצויה אצל הלומד  ע"י חיזוקים ועונשים, דרך בנדורה- תיאורית הלמידה החברתית, עד לתיאוריות הקוגניטיביות המדברות על שינוי המתרחש בלמידה- שינוי קוגניטיבי פנימי אצל הלומד.
מה שמוביל אותי לבדוק את דרכי ההוראה שלי וההתמודדות שלי בכיתה מול קבוצה של 36 תלמידים, האם מתרחשת למידה? וכיצד ניתן לייעל את הלמידה ולגרום לתלמידים להבנה עמוקה ומשמעותית של חומר הלימוד. בשיעורי האנגלית חלק מהלמידה היא תרגול של חוקי השפה שאותם ניתן ליישם באמצעות השיטה המתוכנתת (אחת מתרומותיה החשובות של תיאורית ההתניה האופרנטית): בעזרת יחידות מתוקשבות המאפשרות לתלמידים לעבוד בקצב שלהם וברמה שלהם, יחידות אלה מפרקות את הלמידה לחלקים קטנים מהקל אל הקשה ואף נותנים חיזוקים ומשוב בסוף כל חלק (אין באפשרות המורה לתת חיזוקים כל הזמן ולכל התלמידים בפרק זמן של שיעור), לדוגמה תרגול פועל B.

אם כן שיטה זו טובה ללימוד התנהגות רצויה ותרגול, אך לא מספקת כאשר אני רוצה ללמד את התלמיד לחשיבה עמוקה ולהביא אותו לרמת הבנה. ברמת הבנה מתבצע עיבוד של חשיבה קוגניטיבית שעליי כמורה לשים את הדעת. על מנת לגרום לתהליכי חשיבה עמוקים יותר אצל הלומד, עליי להפוך את הלמידה למשמעותית יותר ורלוונטית עבורו, כך שחומר הלימוד יוכל לעבור הצפנה ולהיות מאוחסן בזיכרון לטווח הארוך והלומד יוכל לשלוף כאשר נידרש לכך או יוכל ליישם אותו במצבי למידה שונים ולהסיק איתו מסקנות. בקיצור לעשות שימושים שונים עם החומר. לדוגמה: כאשר אני מלמדת טקסט קריאה באנגלית עם אוצר מילים חדש, עליי לשים לב לכך שהטקסט יעסוק בחומר לימוד שהתלמיד לומד בשיעורים אחרים כך שיהוה עוגן עבורו, לדוגמה נושא המפה הנלמד בכיתות ה' (ראה עבודה גוגל דוקס). למדתי שיש לבקש מהתלמידים לתמצת את הטקסט האנגלי במילים שלהם ולתרגמו לעברית. כאשר התלמידים פעילים עם החומר אז הם גם זוכרים אותו. בכיתות הנמוכות כאשר אני מנסה ללמד אותיות והתחלת הקריאה, למדתי שיש להשתמש בייצוגים שמיעתיים וחזותיים כך שהמידע (במקרה זה אוצר מילים) הישאר בזיכרון לטווח ארוך יותר. דבר חשוב נוסף שהבנתי, אין להעמיס אוצר מילים גדול, אלא כמות קטנה של מילים כל פעם ולעשות שימוש במילים אלה שוב ושוב.

לסיכום: חשוב על כל מורה לחזור ולקרוא תיאוריות אלה, במהלך השנים אנו שוכחים חלק מהיישומים ולא משתמשים בהם. והשימוש בהן דועך וכתוצאה הלמידה שלנו פחות אפקטיבית. עתה אני יותר מודעת אליהן ויותר ביקורתית כלפי העבודה שלי. כאשר אני בונה שיעור אני קודם כל חושבת כיצד כל חלק אפשר ליישם בצורה הכי יעילה ללומד.