שילוב רשתות חברתיות בלמידה

בהמשך לפוסט הקודם שבדק מהן רשתות חברתיות, בפוסט זה התמקד בלמידה באמצעות רשתות חברתיות.

אלברט בנדורה פסיכולוג וחוקר בתחום פסיכולוגיה חברתית מהוגי תאוריית הלמידה החברתית- קוגניטיבית ומושג המסוגלות העצמית. על פי תיאוריית זו, רוב ההתנהגויות שלנו נלמדות באמצעות צפייה באחרים ובאמצעות חיקוי שלהם ולא בהתנסות אישית- למידה ע"י חיקוי.

בהמשך, טען כי האדם יצור חברתי ובהייתו יצור חברתי, אשר פועל בתוך הקשר חברתי, יש הדדיות בין האדם לחברה. בעיקרון ההדדיות שלושה מרכיבים את האישיות: אדם – סביבה – התנהגות. ובניהם מתקיימים יחסי גומלין.

אם ננסה לתרגם זאת ללמידה באמצעות רשת חברתית, הלומד פעיל בצורת הלמידה שלו הוא תורם מהידע שלו אך יחד עם זאת נתרם מהסביבה. הלומד מושפע ומשפיעה ודבר זה יוצר אינטראקציה של ידע, ידע דינמי ומתפתח. אין סמכות אחת האחראית ללמידה, אלא למידה שכל חבר בה שותף לבניית ידע מעין ספק ידע.

כיום יש מספר הולך וגדל של רשתות חברתיות המתפתחות סביב נושא מסויים ומאפשרות שיתוף ידע ומשאבים רלוונטיים ומעודכנים בין חברי הרשת. דוגמה לרשתות חברתיות מתחום החינוך : אדיורשת – רשת חברתית הפונה לאנשי החינוך, שלובים- רשת מקצועית של מכון מופ"ת לעוסקים בחינוך ובהכשרת מורים.

בעודי כותבת מילים אלה חושבת אני על מערכת החינוך בארץ ותוהה האים יש בה את הגמישות והיכולת לקבל שינוי למידה מסוג כזה?

האם המערכת פתוחה לתקשורת ולמידה בין התלמידים ללא תיווך והנחייה צמודה של מורה? האם יכול להתפתח שיח בין הלומדים סביב נושא משותף? האם אין כאן ניגוד בין הדרישה של המערכת לסטנדרטיזציה (תהליכי הערכה בלתי פוסקים ומבחנים הבודקים תוצאות והישגים)?

לדעתי קיימת מגמה לנסות ולבדוק תהליכי למידה אלה, כפי שניתן לראות ברשתות החברתיות, המורים מתנסים וכותבים על שילוב הלמידה השיתופית והשינוי יקרה כי הוא מתפתח מהשטח מהמורים.